אודות

בלוג ייעודי, מי היה מאמין (!?!). ש-לי יהיה בלוג ייעודי? הרי זו הסקרנות שמניעה אותי בדרך-כלל, ולזו אין מטרת יעד מסוימת. אבל הנה, בכל-זאת, התגלה לי במלוא משקלו הצורך בבלוג ייעודי.

כפי שציינתי בפוסט הראשון: פעם, מזמן, בבלוג הראשון שלי, נהגתי להעלות אליו רגעי מילים. בבלוג הנוכחי שלי, המכוון בחלקו אל אזרחי העולם הגדול, התבטאה התנגדות מסוימת לפוסטים הלא מתורגמים שלי. לכן אני משתדלת להמעיט בהם.

מה שאומר כי חסרה לי האפשרות להתייחס אל שפת-עבר. ומדי פעם עולה בי הצורך להתייחס אליה.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לפתוח בלוג נוסף, בו אכתוב רק בעברית, אם כי יתכן שלא רק על העברית. אולי אפילו על ארצנו הקטנטונת.
אך בתור התחלה – זו בדיוק הכוונה שלי ומטרת הבלוג החדש: להתייחס אל העברית בעיקר.

אצהיר מראש – אני לא בלשנית (!). בהחלט יש כאלו המכירים את העברית טוב ממני (בהרבה!). אך יש גם אחרים, המכירים אותה טוב פחות.

אני לא מצפה לריבוי פוסטים ו/או קוראים, היות ואני לא חברה ברשת חברתית כלשהי ואין לי שום כוונה להצטרף אל אף אחת מהללו. אבל באופן אנוכי למדי, אני מרגישה צורך כזה, היות ולצערי הרב, נדמה לי כי העברית זקוקה להחייאה מחדש.
למול שלל התבטאויות בכל מקום, המשכיחות את השפה האמיתית, ההופכות את העברית המדוברת למלאכותית-מה, בשנה-שנתיים האחרונות אני מנסה להזכיר לעצמי את העברית שלימדו אותי (לא באופן מקצועי, עליי לציין, היות והמורה ללשון בביה"ס התיכון שלי הייתה מורה איומה ונוראה, יהירה ומלאה כל כך בעצמה, עד כי לתלמידים ולשפה לא היו מקומות ממשיים בחייה).

ובכל מובן ואופן אני מזמינה בזאת את כל מי שרוצה להיזכר בעברית, ו/או להזכיר אותה – בואו נשב יחד ונשחק במילים, ניזכר ונזכיר, ובזה נכיר את שפתנו המורכבת מחדש. ואני מאחלת ומייחלת הצלחה לכולנו.
L

נ.ב., כל מי שמגיע לכאן, מוזמן לבקר גם בבלוג הראשי שלי – רגעי חיים.