בחיוך

יום הליטוף, או – מה שאנשים מסוגלים לספר בתחנות אוטובוס

עמדתי בתחנת אוטובוס. לא כי חיכיתי לאוטובוס. חיכיתי לעיתון של סוף השבוע. מישהי אחרת שם נכנסה לשיחה עם סבא כזה או אחר. במקביל, ניסתה להתיידד עם חתול מזדמן. לפתע הציץ החוצה החתול הג'ינג'י (שחבל, לא הזדמן לי לצלם. חתול די נאה). והאישה סיפרה כי זה היה החתול של השכנים שמשום מה אימץ אותה (ואולי עוד כמה). ועדיין, בכל בוקר הג'ינג'י הזה מלווה את האישה אל תחנת האוטובוס.
בעוד המפטפטים ממשיכים לחכות לאוטובוס ולפטפט, מר ג'ינג'י עבר לחצר השנייה. שם הצליח להסתבך עם משהו. ואפילו שיעשע את הסבא והאישה, אבל לא רציתי להידחף וטוב שכך. משחזר מר ג'ינג'י אל החצר הראשונה, משאיר אחריו את בני האדם עדיין מרותקים, הציץ שוב החוצה. והפעם, די בחשאי, הסכים להתיידד גם איתי. וזכיתי להגניב ממנו ליטוף משיי. בפעם האחרונה שליטפתי חתולה, זה גם כן קרה בהיחבא.
כשסבא, אישה וג'ינג'י המשיכו לדרכם, הצצתי לראות עם מה הסתבך החתול. וגיליתי את זה:

ובכן, אני עירונית מטבעי אבל אפילו אני זיהיתי את הקיפוד. ואיתו, לא הייתי רוצה להתלטף במיוחד. אך לאחר שהגיע העיתון והלכתי לדרכי, לפני על המדרכה הוליכה מישהי כלבת טרייר חמודה ומאושרת. שלפתע הציצה מעבר לכתפה, ראתה אותי, חייכה אליי חיוך כלבי רחב ומיד זינקה להתלטף. כמובן, ברכתי את שתיהן והחלטתי כי שתי הזדמנויות חייתיות מתוך שלוש מאפשרות ליום הזה להיות יום הליטוף!
L

2 תגובות בנושא “יום הליטוף, או – מה שאנשים מסוגלים לספר בתחנות אוטובוס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.