רגעי קורונה

הוראות סותרות

(או – חוויות קורונה – חיי היום-יום בצל הסכנה, פרק ג').

מבפנים, הצצה החוצה, על אתמול שמשי

נדמה שמישהו, במקום כזה או אחר, התבלבל קמעה.

כלומר – אפשר ללכת אל המרכול. יופי. אי אפשר למנוע אזרחים מלהצטייד במוצרים מתכלים. אבל כאשר במרכול, איך אפשר להתרחק שני מטרים מהקופאי/ת? הרי המרחק האנושי בקופות, לדעתי (ולתחושתי. לא מדדתי), קטן ממחצית המטר…

כלומר – אפשר לנסוע עדיין בתחבורה הציבורית (גם אם עדיף להימנע ממדגרות הנגיפים הללו). אבל, במקביל, אסורה התקהלות של עשרה אנשים. ומה יעשה נהג האוטובוס? יספור ראשים? ולכשיגיע אל תשעה נוסעים, יסרב להעלות עוד?

היות ואתמול השכם בבוקר שאלת המרכול בערה לי יותר, במקום להקדים לצאת כהרגלי המתנתי (בעצבנות מתגברת) לשעה שמונה בבוקר. זמן בו אמור להיפתח המוקד הטלפוני של משרד הבריאות. לכשהגיע הזמן, פעמיים חייגתי 5400*, עברתי תהליך קצר ובסופו הגעתי אל צליל תפוס. החלטתי כי התעכבתי מדי (והעצבנות התגברה מדי) ויצאתי, בלית ברירה.
את העיתון החמצתי. והיה עליי להסתפק בגרסת ה-PDF המעצבנת. (טוב, זה סתם קיטוּר. אבל אתמול העיתון הכיל המון מידע. כמו למשל ההבנה [בין השורות] כי טוב מאד שהטלוויזיה שלי משמשת כמעמד לטלפון הביתי, ולא מחוברת אפילו לחשמל. בטח שלא לשום ממיר, אותו החזרתי לפני שנים עם המעבר לדיגיטל. היות והטלוויזיה, הסתבר לי בדיעבד, רק מגדילה את הבהלה. הדי מיותרת, אם מביאים בחשבון כי ממחלת השפעת מתים יותר מאשר מקורונה. במקביל, כל התמונות ברורות יותר, בהרבה, בפורמט הזה. בנוסף, מה שאני באמת אוהבת ב'ישראל היום' זה העידוד המזדמן המורגש לטעמי. כמו בכתבה חביבה מאד, על האיטלקים, היוצאים אל המרפסות הפתוחות שלהם ושרים. עם מכסי סירים או מחבתות בתור מצילתיים. משום מה, זה הופיע ב-PDF של אתמול, אך לא מצאתי זכר לזה ברשת…).

כאמור – יצאתי החוצה. לתחושתי האישית ההבדל אתמול בבוקר מאתמולים קודמים לו, לא היה גדול. אמנם אחת המכולות נותרה סגורה. אבל חנות מתנות נפתחה. אולי בגלל שירות הדואר במקום? אין לי מושג. ואני לא בטוחה שהיו פחות הולכי רגל. אגב, מאתרי הבניה עלה רעש כל היום.

וכאשר במרכול, לא ספרתי ראשים. עניין אותי יותר למצוא ממחטות נייר (שאזלו) ולחם (שנמצא בשפע). אם כי לתחושתי, היו שם יותר מעשרה קונים…

מצד שני – המרכול גם התברר כמקום לרעיונות מקוריים. למשל, האישה המבוגרת שהצמידה נייר סופג מקופל לשניים אל פניה. למה ממחטה כאשר נייר סופג באותו גודל ועבה יותר? היה לה תירוץ. הצטננות וביקור קודם בקופ"ח. הגיוני.
אבל כפפת פלסטיק רק על אחת מידיה, בכל-זאת העלתה סימן שאלה… לטעמי – עדיף האלכו-ג'ל על שתי הידיים, במיוחד למצוננים בינינו.

בשורה התחתונה, למול הוראות סותרות כאלו, אני לא רואה את הדרך להיענות. ומן הראוי שמישהו כלשהו יספק הבהרות.
בתקווה לטוב ובריאות לכולם
L

נכון לרגע פרסום הפוסט – חיפשתי ברשת, הקשבתי לחדשות השעה שש של רשת ב', ולא מצאתי שום הבהרה…

2 תגובות בנושא “הוראות סותרות

    1. כמעט שרציתי לומר 'חכמי חלם' על המצב שלך…
      לשמחתי, בתחום הזה, אפשר לומר שאני לגמרי עובדת מהבית.
      הבעיה, לדעתי, נעוצה בפתאומיות של הכל. לא היה כמעט זמן להתארגן לקראת והנה, זה נחת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.