רגעי עברית

תופעה מדאיגה

הייתה זו הפעם השנייה בה נתקלתי בביקורת ספרותית מדאיגה:

"(אגב, לא ברורה ההתעקשות לתאר אותה כ"מלומדת" – ביטוי ארכאי ולא מתאים שמופיע כמה וכמה פעמים בטקסט)".
[ההמממ… טקסט? הייתי אומרת 'מלל', או למה לא 'סיפור'?].

והנה אגב משלי. לכל אורך הביקורת משולבות מילים כמו טאץ' (במקרה הזה הייתי אומרת 'ניחוח'), פורמלי (רשמי), אולטימטיבית (במקרה הזה הייתי אומרת 'בהגדרתה' או 'במהותה', או אפילו 'לגמרי'), נרטיב (עלילה), ז'אנר (סוגה), וממש Page turner באנגלית (ולא מותחן).

רק רגע. אני זוכרת רגע אחר, למרות שעברה מאז יותר משנה. ישבתי מול מישהו בן למעלה מ-90, שלפתע אמר משפט שהכיל את המילה 'שַׁפִּיר' (?!).
לא הבנתי את המילה וכתוצאה מזה – לא הבנתי את כל המשפט. אבל באותו רגע לא התחשק לי לשאול מה הייתה כוונתו (נכון יותר – כוונתו לא ממש עניינה אותי). אם כי מהמילה עצמה הסתקרנתי. לכן חיכיתי עד שחזרתי הביתה, פתחתי מילון וגיליתי את משמעותה:
"1- יָפֶה, נָאֶה. 2- היטב, כראוי. 3- יפֶה, מוטב, ניחא".

בהחלט מילים יפות, נאות וטובות (ולפתע אני קולטת, תוך-כדי כתיבה, כי הפסקתי לשמוע/לקרוא אי-אילו מהמילים הללו).
אם כי לענייננו, אולי, יתכן והתפתחות הרפואה, ובעקבותיה – הרחבת השימוש במילה 'שָפִיר' – דחקה מהביטוי את המילה המודגשת. היות ובהיעדר ניקוד – המילים נראות זהות (ועל-כן מסוגלות לבלבל).
ואולי המילה המודגשת בארמית בכלל? במילון שלי זה לא צוין, אך נדמה לי כי יש מקום לחשד כזה. ובכל מקרה, יש מילים עבריות טובות ונאות שהחליפו אותה. לכן היעלמה נראית לי כהתפתחות טבעית, משולבת עם התפתחות מדעית.

גם הפעם, למול הביקורת שציטטתי לעיל, פתחתי מילון. וגיליתי כי אכן, מְלַמֵד (מלשון מורה) זו מילה 'מִסִפְרוּת התלמודים והמדרשים העתיקים'.
אבל מְלֻמַּד (מלשון איש-מדע, למדן, בָּקִי, מאומן) זו מילה 'מהספרות החדשה, וכן מהעיתונות והלשון המדוברת בימינו'.
נו, טוב, מילון משנת 1991. ובכל-זאת, מי החליט ועל-סמך מה, ש'מלומדת' זו מילה ארכאית? ומה ציפה המבקר כי יהיה התיאור? 'בעלת מ.א.' כפי שקראתי במקום כלשהו? או פירוט של תואר ראשון/שני/שלישי?
ולמה להכביר מילים כאשר 'מלומדת' זו מילה מגדירה ומדויקת?

מצד שני, לא קראתי את הספר. אם הסיפור כולו כתוב ב'עברית חדשה', הכוללת טאץ', פורמלי, אולטימטיבית, נרטיב, ז'אנר, ו-Page turner, אולי באמת ה'מלומדת' מזדקרת לעין ואכן לא מתאימה?

מהפעם הראשונה בה נתקלתי בביקורת ה'שפה ארכאית' אני לא זוכרת הרבה. מי ביקר, באם תרגום או כתיבת מקור – נמחקו מזיכרוני. אני זוכרת בעיקר את התחושה…
קראתי ציטוטים של משפטים ופסקאות מהסיפור, דרכם המבקר ניסה להמחיש את ארכאיות השפה, ולא הבנתי מה הייתה כוונתו. היות ולתחושתי האישית, קראתי כמעט עברית נכונה, למעט שימוש מוגזם (ולא נכון) ב'הוא-היא-הם'.

כל זה גורם לי לחשוב כי ביקורת ה'ארכאיות' נובעת ממי שלא ממש יודע עברית, שנתקל במילה השולחת אותו אל המילון. (ובמקרה הראשון, אולי אף התעצל לגשת).

אבל זה בדיוק מה שספרות טובה אמורה לעשות – להעשיר אוצר מילים, להנחיל מחדש את העברית, להחזיר אל התודעה את השפה שלנו, המתחלפת לאיטה במילים כמו טאץ', פורמלי, אולטימטיבית, נרטיב, ז'אנר, ו-Page turner.

ואם מישהו נדמה כלא מודע לכך שאינו יודע עברית, אין לי אלא לשאול: מי לימד אותו שפה, לשון, דקדוק, תחביר (אם בכלל)?

אבל-ברם-אולם, אם כבר הגעתי (ברמז) אל משרד החינוך, עליי להוסיף (וסלחו לי על הארכנות) כי כבר בימי ביה"ס שלי הרגשתי כי לימדו אותי פחות מכפי שלימדו את ההורים שלי (גם אם רק אני למדתי בארץ).

אין לי ילדים משלי, אך הכרתי פעם מישהי (פחות או יותר בגילי) שחוותה את מערכת החינוך עם בנה. לתחושתה, את הבן שלה לימדו לא ידע ממשי אלא איך למצוא ידע. קיוויתי שהיא טועה, היות וזה נדמה טיפשי-משהו. ולאן נעלמה הקלישאה (המציאותית עדיין) ש-'אפשר להביא סוס אל מים, אי אפשר להכריח אותו לשתות'?
לשם הבהרה – אני ממש לא (!) משווה אף אחד לסוס, אלא מתייחסת אל השיטה. אפשר להראות לילד איך למצוא ידע, אי אפשר להכריח אותו לחפש…
(ואגב אחרון – אולי ביקורת הארכאיות הראשונה הגיעה ממי שלימדו אותו רק איך למצוא מילון, ולא הכריחו אותו לחפש בו?).

ועכשיו, אין לי מושג איך הגיעה אלי השמועה, שמשרד החינוך הפסיק ללמד ניקוד. גם אין לי איך לדעת אם יש אמת בשמועה הזו. אבל אם כן, זו התדרדרות חדשה, שבסופו של דבר תהפוך את המילון עצמו לארכאי…
L

בחיוך·רגעי עברית

נחמד

לפתע פתאום צץ בגינה הציבורית ספסל חדש.

יש עליו לוחית:

1- מונגש?! למה להמציא מילים מלאכותיות-משהו, כאשר כבר יש את המילה המצוינת 'נגיש'?

אם כי עצם הרעיון באמת נחמד. מחשבה נאה. אבל-ברם-אולם…

2- למה דווקא בימי קורונה? ואם כבר, למה לתקוע ספסל חדש בין שניים קיימים במקום להחליף אחד מהם? שימו לב למרחק בין הספסלים…

ועדיין ספסל נחמד
L

רגעי עברית

על היגיון והיעדרו

כמנהגי (מדי פעם) אתחיל בהגדרה (של אבן שושן):

לָקַח – 1. נטל, אחז ביד, הסיר דבר-מה ממקומו וקיבלו לידיו או לרשותו. 2. כבש. 3. קנה, קיבל דבר-מה לרשותו לאחר ששילם את מחירו לַמוֹכֵר.

עד כה, נדמה כי הכל ברור ופשוט, לא? או, במילים אחרות, אפשר לומר כי 'לקחת' משמעו להושיט יד, לתפוס חפץ, להרים אותו ממקומו. באם בחינם או בתשלום.
ומרגע זה והלאה צריכה להגיע מילה אחרת – 'להניח'. כמו, למשל – במקום אחר מהמקום המקורי. או – 'להעביר' את החפץ מ-פה לשם.

ולצורך הדיון הנוכחי, נשאיר לרגע זה בצד את ה'כיבוש', היכול להיות רגיש במחוזותינו ובתקופתנו. לרוב (בשתי הגדרות משלוש), מדובר בלקיחה של משהו מוחשי, לא בהכרח בכיבוש המחזר את מי שחשק בו/בה (בדמות 'כבש את ליבו' הפוליטי/רעיוני/דעתני).
נשאיר בצד גם את המטפורה וההשאלה, היות ושתי אלו מסוגלות בהחלט לבלבל.

וכעת, לאחר שהבהרתי את גבולות הדיון, הבה נדון:

לקח סמים.
ביטוי שהשתרש במחוזותינו כמתאים וראוי. אבל למולו מתחשק לי לשאול – לקח סמים מניין ולאן (כמו גם – למה)?
(בהתעלם, הפעם, משאלת החוקיות של העניין) להרים סם ממקומו (בין אם סתם ככה, בין אם בגנבה, ובין אם לאחר ש'שילם את מחירו') לא בהכרח אומר להסניף/להזריק/לבלוע ו/או להשתמש בסם בכל דרך אחרת.

אם כי זה העניין בסמים – השימוש (לא שאני ממליצה או מקבלת. ממש לא! מהיותי אזרחית שומרת חוק, אני מתנגדת לשימוש לא חוקי בסמים). עדיין, במחוזותינו נהגנו להגדיר את זה כ'שימוש בסמים' (או בסלנג – סוטול, על כל הטיותיו). כלומר – עד שהגיע המתרגם (או מתרגמת) הבּוּר, שתרגם מילולית את הביטוי באנגלית – Taking drugs, והוציא מהעניין עצמו את כל ההיגיון.

לקח דברים בקלות.
הו. זו נדמית לי כהגדרה מצוינת ל'גנב'. מי שידו קלה עם חפצים לא לו. בין המילים הללו לבין התייחסותו של אדם לנושא כזה או אחר, אין שום קשר (בוודאי שלא קשר הגיוני).
אם כי, בפועל ולמעשה, Take it easy, משמעו האמיתי 'הירגע'. או, 'התייחס אל זה בפרופורציה'. או בשוויון נפש (שלא לומר 'אל תתרגש').

לוקח ת'זמן.
ובכן, אין דברים רבים חסרי כל מוחשות כמו 'זמן'. בפועל, הלכה למעשה, אי אפשר לקחת אותו משום מקום אל שום מקום אחר. ו- Take your time לא אומר הרבה מעבר ל-'אל תמהר'. או – 'בנחת' (בשופי?).

ובגרסא אחרת לגמרי ושונה לחלוטין – לקח זמן.
כמובן, כל האמור בפסקא האחרונה תקף גם כאן. ו- It took time, אומר כי נדרש זמן למשהו להתרחש, להתבשל, להתממש, לקרות, להתפתח, לצאת אל הפועל וכו'.
גם כאן לא תמיד יש מוחשות לתהליך…

ובל נשכח את לקח נשימה/לגימה.
גם הנשימה וגם השתייה יומיומיות ממש. גם זו וגם זו נחוצות… ובכן, כדי לחיות. ועם ניסיון מעשי כמניין שנות חיינו, נראה לי מוזר שקיים מי שלא מודע כי נשימה מורכבת משאיפה ונשיפה.
ונוזלים (כמו מים, מיץ וכו') אמנם ניתן בקלות רבה לקחת מהמרכול הביתה (לאחר התשלום בקופּה, כמובן), אבל אין הרבה טעם להכניס את הבקבוקים פנימה, אם אין כוונה, פשוט, לשתות… (למרות שאפשר גם ללגום).

וכל זה הזכיר לי… בפאנל בנות בטלוויזיה, לפני לא מעט שנים, סיפרה מישהי כי מישהו אחר, עולה חדש, אמר לפתע כי עוד מעט 'יזרוק למעלה'. נדרש לה רגע להבין כי האיש תירגם מילולית, כדי להזהיר שלא הרגיש בטוב, ו/או כי יש לו בחילה.
לא ציינתי את הסיפור הקטן הזה בכדי ללעוג לעולים חדשים, חס וחלילה (!). אלא בכדי להמחיש עד כמה נחוצים: מחד – ידיעת השפה (ו/או לימוד השפה) ומאידך – היגיון לשוני, בכדי להבהיר כוונות.

ובכן, כל זה נכון לדעתי ולתחושתי. ומה דעתך?
L

רגעי עברית

בסכנת הכחדה

כן, לצערי הרב, יש מילים בסכנת הכחדה. ובכללן המילה – 'יש'.

למשל, באחד המאמרים בעיתונות, אמנם הופיעה המילה 'יש' בפסקה הפותחת, ועודדה לחשוב כי יש אליה מודעוּת. אם כי בהמשך הביטחון הזה התערער, באמירות כמו: "ל(מדינה) טענות"; "לתובעת עמדה אחרת".
ונדמה לי ברור כי במקרה זה, 'למדינה יש טענות', וכל תובעת יכולה לחשוב אחרת.

אבל יש גם מי שמחקו את המילה הזו כמעט לגמרי משפתם (עדיין – הכתובה בעיתון).
כמו למשל – "להחלטה חשיבות רבה…", שהיה אמור להיות 'להחלטה יש חשיבות רבה'.
או – "… שבו מגוון רחב של…", אשר היה אמור להיות 'שבו יש מגוון'.
והדוגמא השלישית – "ל(פלוני) דרישות רבות…". גם כאן ה-יש נעדרת. הרי זה היה אמור להיות 'לפלוני יש דרישות'.

בל נשכח, אבן שושן גורס ש-"יֵשׁ ז' 1) דבר קיים, דבר של ממש, מציאות; … 4) נמצא, קיים (ההיפך – אַיִן)".

מה שמעלה את השאלה – איך מבטלים בקלות כזו את הקיים, את הממש, את המציאות? (נכתב בקריצה קלה).
על כן התגייסתי להזכיר כי אכן קיימת המילה 'יש'. ויש להשתמש בה.

בהקשר זה ומצד שני, נתקלתי כבר בתופעה אחרת – ההחלפה. את ה'יש', יש המחלפים ב'החזקה'. ומבחינתי, אף פעם לא הבנתי את 'מחזיק בדעה' (מה רע ב'לדעתו'?).

עדיין אליבא ד'אבן שושן: "החזיק – 1) אחז בכוח, תפס; 2) דבק בדבר-מה ולא הרפה ממנו; 3) תָּקַּף; 4) הכיל, עצר בתוכו…"
אני חייבת להסיק כי בהגדרות 1 עד 3, כולל, מדובר במשהו מוחשי. חפץ כלשהו ו/או מישהו (גם אם אפשר לומר 'דבק בדעה', ראו הערתי הקודמת). ההגדרה הרביעית, לדעתי, אמנם מתייחסת לרגש כלשהו, אם כי יש בה לא רק רמז לכוחנות, או לכל הפחות למאמץ. כמו ההתאפקות, תוך השקעת מאמץ כוחני, מלתקוף מישהו, ו/או מלהתבטא בכלל (ובהתלהמות בפרט).

להמחשת ולהדגמת ההחלפה הזו, אציין (תוך התנצלות מראש על הגועל) כי בין מתרגמי הספרות השונים בארצנו, יש גם (עד כמה שזה לא ייאמן, היות וגם תרגום אמור להעשיר אוצר מילים) מי ש-כל-כך נעולים על 'has' בתרגום ה'מחזיק' במקום 'יש' או 'היה', עד שתורגם המשפט (הבלתי יאומן בכלל):
'…לא מאמין כי אישה הנראית כמו … יכולה להחזיק גם במוח'.

כאשר רק קראתי את המשפט הזה לראשונה, עלתה תמונה לעיני רוחי – פתולוגית מנתחת גופה, וממש מחזיקה בידיה מוח אנושי.
אבל אני משוכנעת שממש לא לזה כיוונה הכותבת באנגלית. אני די בטוחה (למרות שאין לי את המקור) כי הכוונה הייתה להביע את הרעיון ש'אישה יפה לא יכולה להיות גם חכמה', או 'נבונה'. ואם נישאר בסלנג, 'לאישה יפה לא יכול להיות שכל'. מה, שכמובן, נכתב לגנות מי שחשב כך.

ומשהזכרתי את ה'יש', ואף הבעתי מחאה תרגומית קלה, תם הפוסט אך לא נשלמה המלאכה…
L

רגעי עברית

פוסט או רשומה? כנראה, שלא זה ולא זאת

אתחיל בהגדרה: 'רשומה' זו מילה עברית ותיקה, שמשמעה – 'רקורד'. מלשון 'תיעוד'. כמו תיק במשטרה. או, להבדיל – דף פירוט של חשבון בנק.
(ואין לי מושג מי החליט להשאיל אותה לענייננו).

אמשיך בהיסטוריה אישית: ב-מאי 2011 התוודעתי לראשונה (והצטרפתי) אל הבלוגיה של תפוז. נדמה לי ששם, או שסביב העיסוק בבלוג שלי שם, למדתי כי המילה 'בלוג' נולדה מצירוף המילים 'ווב' (רשת) ו-'לוג' (ויתכן כי זו הייתה הטעות המקורית, גם אם בתקופת ההגדרה הזו, ההגדרה עצמה לא הייתה טעות כלל. זאת היות ו…)
אכן המילה 'לוג' מציינת 'יומן'. אבל יומן מאד מצומצם. כדוגמת יומנו של רב חובל מימים עברו (עברנו במיצר. שילמנו בקשיש. העליתי מלח אל הסיפון להלקאה). או, אם להישאר יותר מחוייכים, יומן כמו: "קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, הלכתי אל בית הספר".

יכול מאד להיות שבתחילתם, בלוגים היו בדיוק כאלה (לא ביקרתי אי-אז ברשת). ועוד יכול מאד להיות כי אף אחד לא שיער ולא תאר לעצמו לאן בלוגים יתפתחו בהמשך.
וכפי שכבר הסגרתי לעיל, יתכן כי הגדרת הבלוג כיומן מצומצם מהווה את האימא של הטעות במקור, ובתורה הולידה את התרגום 'יומן-רשת'.
אם כי יש לציין – 'יומן-רשת' הגיוני, רחב ופתוח הרבה יותר מ-'ווב-לוג', היות וב'יומן' אפשר להכניס הרבה יותר מסתם תיעוד. אבל נדמה לי שכבר לא מרבים להשתמש בשם העברי הזה (שמא ה'מרשתת' מסמסה את יומן הרשת, בגלל שמחקו את ה'רשת'? ואולי בגלל זה נדמה כי…) נתקענו עם ה-'בלוג'…

אבל, אם לחזור אל ה'לוג' המקורי והמאד-מצומצם, כבר בשנת 2011, בבלוגיה בתפוז, הבלוגים שקראתי שם (ונוספים, להם נחשפתי אחרי התפוז) ממש הכילו ומכילים עולם ומלואו:

מיצירה בהדבקת נייר, קיפול נייר, עיסת נייר, סריגה, אריגה, ציור, צילום (בחלקו יצירות אומנות של ממש), כתיבת סיפורים ושירה, דרך דעות מנומקות ומתוחקרות, מאמרים מדעיים קלים להבנה ועוד. ולבסוף, בל נשכח בישול ואפיה. למרות שמתכונים אכן יכולים להיראות כמו רשימה חסרת כל רוח ורגש, עדיין, קראתי בבלוגים של מי שהפיחו חיים מלאים בפוסט מזון.
וזה העניין האמיתי – רוח ורגש.
שלא מקבלים ביטוי במינוח הלקוח מה-'לוג' לעיל.

אבל רק רגע.
בפברואר 2015 'יצאתי' אל העולם הגדול. כלומר – עברתי מהתפוז אל ה-וורדפרס. בימים הראשונים שלי כאן, ממש לא הבנתי איך למצוא פה מי ומה.
אך כעבור מספר ימים, גיליתי פעילויות יזומות של מערכת ה-וורדפרס. כמו ממש קורסים שהסבירו ולימדו שימוש במערכת. כמו גם קורסים לשירה וצילום ופעילויות נוספות. למשל 'בלוג הבית' שהציע עידוד יומי לכתיבה, בדמות רעיון או מילה. כמו אתגר הצילום השבועי. ועוד, שכבר בורחים מזיכרוני היות והפעילויות דעכו בהדרגה, עד לעצירתן המוחלטת (ב-מאי 2018).

אם רציתי להשתתף בפעילויות הללו, מהר מאד הבנתי כי עליי לתרגם את הפוסטים (בבלוג הראשי), היות ולא יכולתי להזמין אליי קוראים מהעולם הגדול ולצפות כי בדרכם אליי ילמדו עברית כבמטה קסם. כך התחלתי לתרגם ולהתערות (במעט!) בין דוברי שפות אחרות.
וגיליתי תגלית.

דוברי אנגלית לא מתייחסים אל הדבר הזה שאני כותבת כרגע בשם 'פוסט'. אלא בצירוף המילים 'בלוג פוסטינג'. הבלוג זה העיקר. התוספת אליו זו פעולה שולית (מבחינה מילולית בלבד), עד כמה שהצלחתי להבין.
וכמובן שהפועל נותר 'בלוגינג'. או, בהטיה, I blogged about it.
מה שמזכיר לי לגלוג קל שספגתי, על שכבר אז, בימי תפוז העליזים, כאשר כלל לא ידעתי מה קורה בעולם, הפעלתי את המילה בעצמי, וקראתי לפעולה 'לְבַלְגֵר'.

על כן, מסקנותיי:

המילה 'רשומה' לא מתאימה, אלא מקטינה ומעליבה. ה'רשומה' מצמצמת עולם ומלואו של יצירה, מחשבה, דעה וחיים לשורות בתדפיס חשבון בנק, נטולות כל רוח ורגש (אפילו זה הציני).

המילה 'פוסט' לא מתאימה. כמו ה'סנפלינג', אליו התייחסתי לפני שנים, כטעות שמיעה של 'סנאפ לינק' וצמצום כל פעולת הטיפוס לפרט הציוד הקטן הזה, יכול מאד להיות שגם ה'פוסט' נולד מטעות שמיעה (או בהשפעת הפייסבוק, אין לי מושג, היות ואני לא שם).
אבל לדעתי, תחושתי וטעמי, היות ה'פוסט' (מעבר לסתם עמוד לצד הדרך) גם דבר הדואר עצמו, גם המוסד שמטפל בו, גם פעולות שליחתו וקבלתו – עדיף להשתמש במילה מרחיבה ומגדילה, מאשר במילה מקטינה ומצמצמת.

כלומר – עד שיקום מי וימצא (או ימציא) מילה המגדירה את התוספות אל הבלוג כראוי ולעניין. ורצוי מילה שאפשר להפעיל.
אם כי לא איש ו/או אשת לשון בלבד צריכים לחשוב על זה. אלא איש ו/או אשת לשון, המבלגרים בפועל וממש חיים את הבלוג שלהם. עדיף קבוצה מאלו, היכולים להסעיר מחשבות ולדון במסקנות עד למציאת המילה המתאימה.

ולבסוף, הצעה לדיון: אם אכן תקועים אנו עם ה-'בלוג', ועוסקים במלאכה ה'בלוגר' וה'בלוגרית', אפשר בקלות רבה 'לְבַלְגֵר' ולהוציא מזה את ה-'בִּילְגוּר' במקום ה-'פוסט'/'רשומה'.
למרות שאודה בעצמי – יש טעם לפגם במילים הללו.
L

רגעי עברית

יום העברית 2020

השנה, מבחינתי האישית, יום העברית תפס אותי בהפתעה וחלף-עבר בקול ענות חלושה למדי. אם כי, עדיין מבחינתי האישית – טוב מאד שהאקדמיה זנחה את מנהגה (המגונה בעיניי) להמציא מילים במיוחד לכבוד היום הזה.
וזאת מפני שבמגדל השן האקדמי הזה, המנותק למדי מהיום-יום (עדיין – לטעמי האישי), בשנים עברו חיפשו לעברֵת מילים, שחשבו שם כי יחבבו אותם על אנשי היום-יום. ובעיקר על הצעירים שביניהם.
ויש לי השגות קשות לגבי כמה וכמה מבחירותיהם. כמו למשל – אני ממש מתנגדת בתוקף (!) למילה 'רשומה' במקום 'פוסט' (אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

במנהגם המגונה הזה, לדעתי, חטאו לתפקידם (גם כאשר אין לי מושג מה תפקידם הרשמי והמוצהר). היות ושפתנו מלאה (עדיין) במילים יום-יומיות, נטולות חלופה עברית. ואני לא מתכוונת רק לטלפון, רדיו וטלוויזיה (בעת שה'שח-רחוק' לא הצליח).

שימו עין: אירוניה, אסטרטגיה, אקסיומה, בנק, דילמה, טכני, טכניון, נוסטלגיה, ספירלה, פטנט, פלסטיק, פרופסור, קולר, קוריוז, קלסי, קרטון, קריקטורה, רפרטואר, שנורקל. (את אלו הצלחתי לסדר לפי ה-א'-ב' לפני זמן-מה, כהכנה ליום הזה).
ועוד (את אלו אספתי על פתקים ולא הספקתי לסדר): אקורדיון, תרמוס, מיקרופון, דרמה, פרגולה, גילדה, קטלוג, טרקטור, מגנט, מסטיק, דילמה, קיוסק.

כל אלו מילים לועזיות*, השגורות עדיין בשפת היום-יום, כמו גם בשפת הכתיבה.
ואגב, אם מי מכם מכיר מילה עברית המהווה חלופה לאחת מאלו – אשמח אם תשתפו גם אותי בתגובות (הפתוחות לכולם, כלומר – לאחר עצירה לניטור, חד-פעמי ברובו).
באותה מידה אשמח אם תוסיפו לי מילים נטולות חלופה עברית.

הערה: אני לא בטוחה לגבי 'שרלטן'. היות ויש מילים עבריות לגמרי שחלחלו אל אנגלית (כגון שיבולת, לווייתן, בהמות – מלשון החיה שזה שמה, לא בהמה ברבים), ולצערי, אין לי מושג לגבי מקור ה'שרלטן' עצמו.

הערה שנייה: יש מילים שנעלמו, כמו 'המחאה' במקום צ'ק (או שֵק, הנורא עוד יותר). אבל זה, אולי, קרה בגלל הבלבול למול התרחבות תופעת ה-'מחאה', המקובלת כזכות מוּלדת.

אבל אם לחזור לעניין ולסיכומו, המילים הללו, אותן ציינתי לעיל, כנראה לא קוסמות מספיק לעינו של הלשונאי האקדמי העברי הממוצע, ועל כן לא הוצעה חלופה. וחבל.
L

* כל אחד ואחת מוזמנים בזאת לפתוח מילון (אותי משמש היטב מילון מיני-אוקספורד), או לבדוק ברשת, ולוודא כי המילים הללו בעיקר אנגליות.

רגעי עברית

ניסוח? משימה קשה

כלומר, המכונית שנכנסת אל החניון, לא עוברת בו בחיפוש החניה הפנויה? מעולם לא נכנסתי אל החניון הזה, אבל המקום נדמה קטן מבחוץ. מסקנה – אולי יש לו קומות. איך עוברים מקומה לקומה אם אין מעבר?

לבסוף הבנתי: נכנסים אל החניון מרחוב א'. יוצאים ממנו אל רחוב ב'. כלומר – כנראה שניסו למנוע מצב שמכוניות רק עוברות דרכו מבלי לחנות. כנראה שמסיבות ביטחון/בטיחות. ומן הסתם ניסו לחסוך במילים. אבל את הניסוח הזה מצאתי אומלל למדי ולגמרי לא ברור.

מה לא בסדר ב-'המעבר דרך החניון אל רחוב ב' אסור'. אלו רק שתי מילים נוספות.
ואם רוצים להיות ברורים אף יותר מזה, אפשר להוסיף עוד מילה יחידה –
'המעבר דרך החניון ישירות אל רחוב ב' אסור'.

אם כי אני חייבת לציין שאני מבינה (היטב) את מי שהיו רוצים רק לעבור דרך החניון. המעבר מסביב, בין רח' א' ל-ב' בעייתי (בלשון המעטה). נאה יותר היה מצד הנהלת החניון לסדר מעבר בטוח ולהרשות אותו.
L

רגעי עברית

ההמממ…

אם היה זה רחוב פרטי, בו גר אדם יחיד, הייתי מבינה. אבל היות והשלט הזה הוצב ברחוב מגורים רגיל, לא ממש הבנתי… הרי הרחוב הזה, כרחובות רבים אחרים, אף ידע קבוצות שלמות של הולכי רגל מתהלכים יחד…
L