אבל מה לעשות, אם על 'תחקיר הבוטים' יש לי מה להגיד? לשתוק? לא. אבל לא מימין ולא משמאל…

אלא ממני.
הידועה בכינוי שלי L אורגת מילים…
האם זה אומר שאני לא אדם אמיתי? בוודאי שאני בת אדם – אמיתית, חיה, קיימת, נושמת, חושבת, מתבטאת, כואבת, סובלת (ככל אחד אחר, אבל זה לא יגיע אל שום בלוג), החוֹוה רגעי שמחה, רגעי צחוק ורגעי צער (וגם רוב אלו לא ימצאו את מקומם בשום בלוג).

ועדיין אני L פה. מסיבה מאד פשוטה – הפרטיות. בעולם בו הפרטיות הולכת ומצטמצמת, מוצאת חן בעיני האנונימיות המסוימת שיש לי כאן. ועליה אני לא מוותרת.

אודה כעת כי לא קראתי את התחקיר עצמו. אני מסתמכת רק על מה שנכתב עליו. ומפליא אותי שה'ניו-יורק-טימס' מעורב. נדמה היה לי שזה דווקא עיתון רציני. אבל, באמת, לצאת ולבטל כך בני אדם? רק משום שדעתם אחרת?
הרי זה פירושו האמיתי של התחקיר – ביטול בני אדם, מחיקתם מהמרחב.
ולזה אני מתנגדת.

כל אדם חי, בלי שום קשר לדתו, דעתו, מוצאו, מגדרו, משכורתו, נטייתו, מידת התחתונים שלו – זכאי, מעצם קיומו, לחיות, לחשוב ולהתבטא.
L