כזכור, דרמת מלחמת-החתולים התחוללה לפני יותר מחודש (באמצע פברואר). בשבוע שלאחריה, לקראת סופו, חתולת הגג חזרה בריאה ושלמה, ואף ראיתי את הב"ל מגיע לאכול.
אך לפתע פתאום, בשבת אחר-הצהריים (השבת הראשונה לאחר הקרב), שוב שמעתי את צווחתו של חתול מאיים. שוב טסתי אל החלון.

ומה שראיתי כל כך הדהים אותי, עד כי ממש שכחתי שהמצלמה הייתה מטר וחצי ממני, ולא תיעדתי.

גגון מסתיר חלק קטן מהגינה למטה, אני מתארת לי שמגן על הדלת האחורית. החתול המאיים הסתתר מתחת לגגון הזה, לכן אותו לא ראיתי. אבל ראיתי את הב"ל ואת התנהגותו המוזרה.
הב"ל עמד קפוא לגמרי, כמו פסל, בוהה בחתול המאיים. לא קימר גב, לא סמר פרווה, לא הגיב בקולו, ואף לא ניסה להקטין את עצמו, או להירתע. פשוט עמד שם קפוא.
לפתע, כמו בהילוך איטי מאד (!), התחיל להתיישב. תוך כדי – מעין גל מוזר עבר בפרוותו, על הגב, מהעורף אל הזנב. משהתיישב, באותו הילוך איטי מאד (!) התחיל להישכב. מששכב, התחיל להתהפך על הגב, חושף את הבטן. אני כבר לא זוכרת באיזה שלב גל מוזר נוסף עבר בפרוותו, הפעם על הבטן, מהצוואר ומטה.
אני לא יודעת למה דווקא הגלים האלו גרמו לי להרגיש מאד לא נוח.
הייתי כל כך בהלם ממה שראיתי, עד כי פשוט לא קלטתי מתי החתול המאיים השתתק. אני רק יודעת שבשלב מסוים אכן השתתק.
הב"ל נותר חשוף בטן רק למשך שנייה או שתיים לפני שהפך את התהליך. באותו הילוך איטי מאד (!) הזדקף לישיבה, קם על ארבע כפותיו, הפנה את הגב והתחיל להתקדם לעבר היציאה מהחצר.
בשלב הזה, החתול המאיים יצא מתחת לגגון וראיתי שזה היה הכיפה הג'ינג'ית. ונזכרתי במצלמה…

אין לי מושג מה היה הקטע הזה, ו/או מה משמעותו ב'חתולית' או 'חתולית רחוב'. חיפשתי ברשת ולא הצלחתי למצוא שום התייחסות אל משהו דומה. אם כי כן גיליתי כי במצבים כאלה חתולים זכרים בדרך-כלל מניחים לנקבות לנפשן.

כפי שכתבתי כאן, הייתי רגילה לחשוב כי חתולי בית חושפים את הבטן כאשר הם מרגישים בטוחים, מוגנים, שמחים (אם כי חשיפה זו לא בהכרח מזמינה נגיעה, כפי שמזכיר לי בכל יום שלישי בלוג חתולים בריטי עליו אני מנויה). וזה לגמרי מנוגד למהלך בו צפיתי באותה שבת.

מאז ובמשך יותר מחודש, הזדמן לי לראות את הכיפה מגיע לאכול לפעמים, וגם את הב"ל ראיתי פעם, משוטט ברחוב המקביל.
בינתיים בבניין שלנו, החתולים הרגילים שלנו נדמו כמי שהשתלטו מחדש על העניינים. ה'חומי'…

… למרות שהשתלט על הגגות במלחמה לעיל, נעלם עם הגשם שירד מאז (גג חשוף לא ממש מועיל בגשם, ואכן ירד הרבה גשם בסוף פברואר). ועכשיו, משאני מתאמצת להיזכר, נדמה לי שבכלל לא ראיתי אותו יותר. גם לא בסביבה.
הש"ל אפילו ריסס את הטריטוריה מחדש (כולל על הגגון של השכן מתחתיי).

לפתע, ביום ראשון, הב"ל חזר. קלטתי אותו על הגגון של השכן מלמטה, בדרכו לרדת אל החצר של השכנה (מהר מכפי שהספקתי לצלם).
ביום שני בסביבות הצהריים, שוב קלטתי את הב"ל נכנס אל החצר למטה, מקיף אותה בשוליה ויוצא.

ובאותו יום בשעות אחה"צ, הצצתי החוצה סתם כך, ללא סיבה מיוחדת, ומה שראיתי הדהים אותי. שוב. אם כי אחרת.

בכיור ה(אבן? שיש?) הזה, גם חתולת הגג וגם הש"ל אוהבים לישון. מעולם לא ראיתי חתול אחר מתפרקד שם. שהב"ל יעשה זאת? חתול מובס ומגורש? נדמה לי מוזר.

ושהש"ל יניח לו במנוחה ויפנה את מקומו? עוד יותר מוזר…

נכון, שתי התמונות האחרונות לא טובות, עם ההפרעה מימין, אבל הפעם התיעוד עניין אותי יותר… ו…

אני עדיין לא מבינה שום דבר מכל זה, ומצפה בקוצר רוח לראות מה יילד יום.
בתהייה
L

רקע:
מי שהתחיל להאכיל חתולים בבניין בו אני גרה, לפני שנים, התמקד בחתול יחיד – לבן עם כתמים מנומרים. לכשעבר מן הבניין, ולדעתי – די לתדהמת כולם, מי שלקחה על עצמה להמשיך בהאכלה הייתה דווקא אויבתו המרה ביותר, בלב ונפש.

אל הלבן-מנומר הצטרף עד מהרה השחור-לבן:

השניים נדמו, מאז ומתמיד, כחיים בשלווה מלאה יחד. לפני יותר משנה, הצטרפה אליהם חתולת הגג המקורית:

נדמה לי כי את החתול הלבן עם הכיפה הג'ינג'ית ראיתי בסביבה מאז ומעולם, לא בדיוק אוכל-קבע כאן, אך בהחלט חולף מדי פעם. עד שהתמקם על הגג הרחוק של השכן. החתול הזה תמיד נדמה לי זועף, לכן חשבתי כי יתכן וזה חתול תוקפני. אבל בזמן האחרון שניתי את דעתי. אם היה גבר הייתי מגדירה אותו בנוי לתלפיות ומופנם…

לאחרונה נדמה כי הצטרפה אל כולם חתולה טריקולורית עם ארשת מודאגת-מה (מדי פעם. במיוחד בכל פעם שמבטה נופל עליי, משום מה). עדיין לא צילמתי אותה.

בשלב זה עליי לציין כי מר לבן-מנומר ומר ש"ל עוסקים במלאכתם נאמנה, ומגנים על עמדות ההאכלה בחירוף נפש כנגד פולשים זרים. אם כי לפתע, בתחילת השנה, שמעתי קולות צורמים מבחוץ. לאור יום.
ניגשתי להציץ. ונדהמתי מאד לגלות כי זר מוזר מאיים על הש"ל, הנראה ממש מאוים (ואיפה כל הבריונות הקודמת שלו?).

במבט לאחור, זה קרה ימים ספורים לפני שכיפה-ג'ינג'ית התמקם על הגג הרחוק שלו.
ולאחר שגרש את הש"ל, המנומר-חומי-משהו נדמה כמתמקם על גג השכן. אולם-ברם-אולם, אם זיכרוני לא מטעה אותי, נעלם כבר למחרת. וחזר השקט (היחסי!).

הדרמה:
לפתע-פתאום, בלילה שבין שישי לשבת האחרונים, קולות הקרב הכריזו על תחילת המלחמה. זעקות הלוחמה (ועוד בשטח בנוי) סערו ורעמו לכל אורך השבת ולכל אורך יום ראשון, כולל בלילה השני שבין-לבין.

בתחילה, כלל לא הצלחתי להבין מי-נגד-מי. בהמשך – ראיתי חתול זר אחר, בז'-לבן:

לא הצלחתי לראות עם מי הב"ל נלחם, היות והשניים נלחמו די במרחק. ובקרבת מקום, בחרו כזירת היאבקות דווקא את הגגון של השכן, המכוסה בצמרת הגדר החיה של השכנה:

לבסוף הבנתי – הב"ל נלחם במנומר-חומי, שחזר. שני אלו נאבקו תחילה על גג השכן, ובהמשך עברו לריב על הגג הרחוק. ולפני התמונה הבאה אציין כי בשום מקום-זמן-מצב לא (!) ראיתי אף טיפת דם!!! (את רוב התמונות צילמתי בדיוק למטרה זו – לבדוק מקרוב יותר היעדר פציעות).

וסליחה על הטשטוש, גם באשמתי וגם באשמתם ובכל-זאת – התמונה הממחישה היחידה שיש לי.
הריב הזה גירש את כיפה-ג'ינג'ית משם. בשלב מסוים ראיתי אותו על גג השכן, המוכר לו זה כבר. לא ראיתי אותו יורד משם… ועל כן…

לפתע, לבי זינק אל הגרון כאשר חתולת-הגג המקורית חזרה אל הגג שלה, דווקא באמצע כל ההתרחשויות, ביום ראשון אחה"צ, כאשר לא היה לי מושג אם הכיפה כבר ירד משם…

חה"ג המקורית והש"ל נהגו לישון על גג השכן, כמו גם על הגגון. לפעמים אפילו יחד. אבל שניהם נטשו את המקום לאחר שהשכן השתמש בחומר חריף-ריח (לאפם הרגיש) לאטום סדקים בגג כנגד הגשם, בערך באמצע חורף שעבר.
ומאז ועד יום ראשון האחרון (למיטב ידיעתי) חה"ג לא חזרה לשם. אם כי לא שמעתי שום קול, אם שלה ואם של הכיפה. כך שאני מקווה לטוב.

קרבות שונים במסגרת המלחמה, כאמור, סערו ורעמו לכל אורך יום ראשון. בשלב מסוים נדמה היה כי הב"ל השתלט על הגג הרחוק ועדיין עמד על המשמר.

ביום שני השקט חזר, נדמה היה לי כי שלושת הזכרים הלוחמניים נעלמו וחתולי הבית חזרו (אם כי, נכון לרגע זה, טרם ראיתי שוב את חה"ג המקורית. אבל ראיתי גם ראיתי את החתול הראשון ואת הש"ל, בריאים ושלמים, אחרי שלא ראיתי אותם בשבת-ראשון).
אך יתכן וזו הייתה אשליה במידה מסוימת.

ביום שלישי, בשעת אחה"צ מוקדמת, הצצתי במזג האוויר וקלטתי בזווית תנועה על הגג הרחוק. שוב מצטערת על איכות התמונה:

היות והחומי לא בחר לעלות על הדוד, והשתרע להתנמנם לפניו, יתכן שדווקא הוא זה שבסופו של דבר ניצח ועלה לנמנם גם ביום שני, מבלי שאראה אותו.

אחזור ואדגיש כי בשום שלב לא נפצע אף אחד מהחתולים, וזה מפליא אותי מאד (בלשון המעטה). הקולות והמכות נשמעו קטלניים… ממש מטריד ומפחיד. ואני מאד מקווה לא לחוות שום דבר כזה בשנית.
ובכל מקרה אני מאד מקווה גם כי תמה הלוחמה וכי השלום הושג.
L

נ.ב., יש לי חיבה מיוחדת לחתולי גג, לא רק בגלל חה"ג המקורית. לחתולי גג יש יתרון עצום. ברגע שיש חתול על הגג – אין יונים!

ובכן, כל כך קרררררר, בעיקר לפני, תוך כדי ומיד לאחר עלות השחר.
אבל את מבחן המבחנים – קפיאת כפות הרגליים בשמיכות – עוד לא עברתי. כך שאפילו את הפוך החורפי עוד לא הוצאתי.

וכן, כל כך קרררררר, כשאני יוצאת בבוקר. אבל עדיין לא מספיק למעיל החורפי. ורק כפעמיים-שלוש נדרשו לי הכפפות הדקות. וגם זה רק בגשם…

וכן, כל כך קרררררר, גם בצהריים. אולי באירופה. או בארה"ב. אבל אצלנו? למרות כל חורפיות הגשמים, בצד הברכות (מפלס הכינרת) והקללות הנוראות (יותר מדי מתים) שהביאו, יש ימים שבצהריים מד החום במרפסת המטבח הגיע ל-20 מעלות, 21 ו-22. בחוץ. לא בפנים. בשמש.

והיום הכי מוזר עבר עליי השבוע. התחיל בהיר – שמי תכלת, מעלות עולות. כבר בתשע וחצי בבוקר התקרבנו ל-17. כעבור שעה עלינו עוד שתיים-שלוש מעלות. לפתע, החום צנח בארבע מעלות, בו-זמנית החשכה התפרסה והגשם הטיח מים באדמה, בגגות, בקירות, בכל. לא מדדתי זמנים אבל פרץ הזלעפות נדמה לי קצר. ובצהריים? שוב הגענו ל-22 מעלות…
כל כך מוזרררררר!

ולמחרת… שיא החום הגיע בצהריים ל-24 מעלות. אם כי זה לא נמשך זמן רב. ענן שמן ואפור למדי כיסה את השמש והוריד את מד החום ל-21. ובלילה שלאחרי? 15 מעלות, מה שהופך אותו ללילה החם ביותר החורף (נדמה לי).
המשכתי לעקוב. ברבע לשש ירד ל-14. עד שש וחצי ירדה עוד מחצית המעלה. כשיצאתי חזרנו אל 14. כשחזרתי, כבר היה לי חם. בדקתי. 17 מעלות. ברבע לתשע.

ברבע לעשר כבר עברנו עשרים מעלות. אני כבר מתה מסקרנות לגלות עד לאן נגיע היום. ניבאו רק 20.
הניחו לתחזית (ביני לביני כבר התחלתי לקרוא לה נבואה), מה קורה למזג האוויר עצמו?
ומתה מסקרנות גם לדעת – מתי עוד נמדדו יותר מעשרים מעלות באמצע ינואר באזורינו, מישהו יודע?
L

עמדתי בתחנת אוטובוס. לא כי חיכיתי לאוטובוס. חיכיתי לעיתון של סוף השבוע. מישהי אחרת שם נכנסה לשיחה עם סבא כזה או אחר. במקביל, ניסתה להתיידד עם חתול מזדמן. לפתע הציץ החוצה החתול הג'ינג'י (שחבל, לא הזדמן לי לצלם. חתול די נאה). והאישה סיפרה כי זה היה החתול של השכנים שמשום מה אימץ אותה (ואולי עוד כמה). ועדיין, בכל בוקר הג'ינג'י הזה מלווה את האישה אל תחנת האוטובוס.
בעוד המפטפטים ממשיכים לחכות לאוטובוס ולפטפט, מר ג'ינג'י עבר לחצר השנייה. שם הצליח להסתבך עם משהו. ואפילו שיעשע את הסבא והאישה, אבל לא רציתי להידחף וטוב שכך. משחזר מר ג'ינג'י אל החצר הראשונה, משאיר אחריו את בני האדם עדיין מרותקים, הציץ שוב החוצה. והפעם, די בחשאי, הסכים להתיידד גם איתי. וזכיתי להגניב ממנו ליטוף משיי. בפעם האחרונה שליטפתי חתולה, זה גם כן קרה בהיחבא.
כשסבא, אישה וג'ינג'י המשיכו לדרכם, הצצתי לראות עם מה הסתבך החתול. וגיליתי את זה:

ובכן, אני עירונית מטבעי אבל אפילו אני זיהיתי את הקיפוד. ואיתו, לא הייתי רוצה להתלטף במיוחד. אך לאחר שהגיע העיתון והלכתי לדרכי, לפני על המדרכה הוליכה מישהי כלבת טרייר חמודה ומאושרת. שלפתע הציצה מעבר לכתפה, ראתה אותי, חייכה אליי חיוך כלבי רחב ומיד זינקה להתלטף. כמובן, ברכתי את שתיהן והחלטתי כי שתי הזדמנויות חייתיות מתוך שלוש מאפשרות ליום הזה להיות יום הליטוף!
L