רגעי דעה

כבוד האדם נרמס. נקודה.

והאם יש מי ש-מוחה על זה?

עם קפה הבוקר לקחתי את עיתון יום האתמול והתחלתי לקרוא את כל מה שלא קראתי אתמול. לפתע נתקלתי בתמונה מקוממת. אין לי שום זכות להעתיק את התמונה לכאן, לכן לא אנסה. אתאר אותה במילים:

שתי דמויות אנוש, בלבוש מגן מלא, צולמו מהגב. אני מניחה שגם עטו מסיכות כפולות, כפי ש'לבוש מגן מלא' רומז. כלומר – הגוף, כמו גם הפנים – מכוסים.
על הגב של שתי הדמויות נכתב 'אח/ות'.

מה זו השטות הזאת?

העברית מגדרית. אי אפשר לפנות בדרך מכבדת ומכובדת אל אדם, מבלי לדעת אם מדובר בגבר או באישה.
תגידו – ברגע שהאדם מדבר אפשר לפענח באם מדובר בגבר או באישה. ואענה שקרה לי המקרה בו התקשרתי אל מקום מסוים ולא הצלחתי לפענח אם ענה לי גבר או אישה, רק על סמך הקול.

והנה עוד סיפור אמיתי:
לכאן, אל הבלוג הזה ממש ולפני כשנה, הגיע אלי זר מוחלט במפתיע. והגיב לי לא רק בתוקפנות מסוימת, אלא גם בלשון זכר. למרות ביטויים מפורשים בגוף הפוסט, כמו 'ואני לא מתכוונת…'.
נתתי לו להנות מהספק והסברתי שאני אישה.

כעבור זמן, פנה אלי שוב בבלוגו של מישהו אחר (שם לא יכולתי למחוק את התגובה החוצפנית בעיניי), ושוב בלשון זכר.
הפעם, בהתעלמות מוחלטת לא רק מלשון הנקבה של התגובה שלי, לה הגיב, אלא גם מלשון השלילה… (מה שלמעשה, חשף אותו לעלבון בוטה מצדי, אבל הסתפקתי בתגובה קצרה, היות ואין לי נטייה להעליב, במיוחד אם יתכן שמספר משקפי הקריאה שלו צמח מבלי ששם לב).

אבל-ברם-אולם ומבחינתי – זה זלזול.
זה ביטול של מי שאני במקרה הראשון ובמקרה השני – ביטול כפול, שלי בתור אישה ושל דעתי.
זו בריונות.
ואותי זה בעיקר מרגיז.

אם כי זו רק דוגמא להמחשה.
האדם החולה המאושפז בבית חולים – אי אפשר לצפות ממנו לזהות קולות של יצורים מפחידים המכוסים מכף רגל ועד ראש.
האדם החולה המאושפז בבית חולים – רוצה (כפי הנראה) להתייחס כראוי לצוות המטפל בו, היות והאדם הזה וחייו תלויים בצוות ובטיפול.

בזמנים בהם גם שמות איבדו בהירות מגדרית ("תמר, בוא הנה!" נשמע לי צורם) אי אפשר לכנות בני אנוש ב-'אח/ות'.
ה-'אח/ות' מבטל את האנשים שזה מה שכתוב על הגב שלהם. כאילו שזה בכלל לא משנה מי אלו, וזה יכול להיות כל אחד. לא רק כבודם חולל, אלא גם עצם זהותם נלקחה מהם במחי מילה לא ברורה.

במקביל לכל, אנחנו לא יכולים לעוות את העברית ולהמציא את ה-'היוא' כדי להחליף את 'היא' ו'הוא'.

אני מניחה שהשטות הזו נובעת מ'פוליטיקלי קורקט' אמריקאי, שמאז ומתמיד נראה לי שטחי, רדוד ונבוב (ולמעשה – המצאת שמות 'יפים' כדי להמשיך לדבר בזלזול על אחרים מאחורי גבם, ועדיין להרגיש מתורבתים).

וזה לא יכול להגיע אלינו. זה לא מכבד ולא מכובד. זה לא מתורבת, אלא בדיוק להיפך.
L