רגעי עברית

יום העברית 2020

השנה, מבחינתי האישית, יום העברית תפס אותי בהפתעה וחלף-עבר בקול ענות חלושה למדי. אם כי, עדיין מבחינתי האישית – טוב מאד שהאקדמיה זנחה את מנהגה (המגונה בעיניי) להמציא מילים במיוחד לכבוד היום הזה.
וזאת מפני שבמגדל השן האקדמי הזה, המנותק למדי מהיום-יום (עדיין – לטעמי האישי), בשנים עברו חיפשו לעברֵת מילים, שחשבו שם כי יחבבו אותם על אנשי היום-יום. ובעיקר על הצעירים שביניהם.
ויש לי השגות קשות לגבי כמה וכמה מבחירותיהם. כמו למשל – אני ממש מתנגדת בתוקף (!) למילה 'רשומה' במקום 'פוסט' (אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

במנהגם המגונה הזה, לדעתי, חטאו לתפקידם (גם כאשר אין לי מושג מה תפקידם הרשמי והמוצהר). היות ושפתנו מלאה (עדיין) במילים יום-יומיות, נטולות חלופה עברית. ואני לא מתכוונת רק לטלפון, רדיו וטלוויזיה (בעת שה'שח-רחוק' לא הצליח).

שימו עין: אירוניה, אסטרטגיה, אקסיומה, בנק, דילמה, טכני, טכניון, נוסטלגיה, ספירלה, פטנט, פלסטיק, פרופסור, קולר, קוריוז, קלסי, קרטון, קריקטורה, רפרטואר, שנורקל. (את אלו הצלחתי לסדר לפי ה-א'-ב' לפני זמן-מה, כהכנה ליום הזה).
ועוד (את אלו אספתי על פתקים ולא הספקתי לסדר): אקורדיון, תרמוס, מיקרופון, דרמה, פרגולה, גילדה, קטלוג, טרקטור, מגנט, מסטיק, דילמה, קיוסק.

כל אלו מילים לועזיות*, השגורות עדיין בשפת היום-יום, כמו גם בשפת הכתיבה.
ואגב, אם מי מכם מכיר מילה עברית המהווה חלופה לאחת מאלו – אשמח אם תשתפו גם אותי בתגובות (הפתוחות לכולם, כלומר – לאחר עצירה לניטור, חד-פעמי ברובו).
באותה מידה אשמח אם תוסיפו לי מילים נטולות חלופה עברית.

הערה: אני לא בטוחה לגבי 'שרלטן'. היות ויש מילים עבריות לגמרי שחלחלו אל אנגלית (כגון שיבולת, לווייתן, בהמות – מלשון החיה שזה שמה, לא בהמה ברבים), ולצערי, אין לי מושג לגבי מקור ה'שרלטן' עצמו.

הערה שנייה: יש מילים שנעלמו, כמו 'המחאה' במקום צ'ק (או שֵק, הנורא עוד יותר). אבל זה, אולי, קרה בגלל הבלבול למול התרחבות תופעת ה-'מחאה', המקובלת כזכות מוּלדת.

אבל אם לחזור לעניין ולסיכומו, המילים הללו, אותן ציינתי לעיל, כנראה לא קוסמות מספיק לעינו של הלשונאי האקדמי העברי הממוצע, ועל כן לא הוצעה חלופה. וחבל.
L

* כל אחד ואחת מוזמנים בזאת לפתוח מילון (אותי משמש היטב מילון מיני-אוקספורד), או לבדוק ברשת, ולוודא כי המילים הללו בעיקר אנגליות.

רגעי עברית

ניסוח? משימה קשה

כלומר, המכונית שנכנסת אל החניון, לא עוברת בו בחיפוש החניה הפנויה? מעולם לא נכנסתי אל החניון הזה, אבל המקום נדמה קטן מבחוץ. מסקנה – אולי יש לו קומות. איך עוברים מקומה לקומה אם אין מעבר?

לבסוף הבנתי: נכנסים אל החניון מרחוב א'. יוצאים ממנו אל רחוב ב'. כלומר – כנראה שניסו למנוע מצב שמכוניות רק עוברות דרכו מבלי לחנות. כנראה שמסיבות ביטחון/בטיחות. ומן הסתם ניסו לחסוך במילים. אבל את הניסוח הזה מצאתי אומלל למדי ולגמרי לא ברור.

מה לא בסדר ב-'המעבר דרך החניון אל רחוב ב' אסור'. אלו רק שתי מילים נוספות.
ואם רוצים להיות ברורים אף יותר מזה, אפשר להוסיף עוד מילה יחידה –
'המעבר דרך החניון ישירות אל רחוב ב' אסור'.

אם כי אני חייבת לציין שאני מבינה (היטב) את מי שהיו רוצים רק לעבור דרך החניון. המעבר מסביב, בין רח' א' ל-ב' בעייתי (בלשון המעטה). נאה יותר היה מצד הנהלת החניון לסדר מעבר בטוח ולהרשות אותו.
L

חומר למחשבה

מספר מילים על ה… נקודה

עובדה ראשונה – במיני-אוקספורד שלי, לערך פּוֹיִנְט כשם עצם יש עשר הגדרות, משמעות ה'נקודה' ממוקמת במקום השביעי (כפועל – ארבע משמעויות; וארבעה ביטויים נוספים).

עובדה שנייה – גם אצל אבן שושן הערך 'נקודה' רב משמעויות ופרושים.

אבל הנה אחד העניינים הקשורים לעניין עצמו – האנגלית מהווה שפה עצלנית. נתפסים בה למילה, משייכים לה ערב-רב של משמעויות, וזהו זה – משתמשים במילה הזו בלבד ושוכחים מילים אחרות. כמו המילה האנגלית 'תֵ'ן', למשל (עליה, סביר להניח כי ארחיב בעתיד, היות ומבחינתי זו מילה הרת עצבים). או 'לִיב', שמשמעותה לא רק לעזוב, אלא גם להתפטר, לעבור דירה, להניח, להשאיר, לצאת ועוד.
ולמרות הרצון לקצר במקום להאריך, אוסיף אנקדוטה מדגימה: בתחילת שנות התשעים התחלתי לעבוד במקום מסוים, ונדהמתי מהעובדה שכל אחד ואחת שם, בכל משפט, ה-או.קיי. נשמע כמו כל מילה שנייה. בהלם-מה הבנתי כי היו לי לפחות חמש-עשרה מילים שה-או.קיי. הזה החליף. בימינו-אנו, אני לא זוכרת על אילו מילים חשבתי בזמנו. כל מה שעולה בדעתי היום זה 'בסדר', 'נכון', 'מוסכם'.

אך אם אחזור אל הנקודה, המילה הזו מבססת יותר ויותר את אחיזתה בעברית, וכבר החליפה מילים טובות אחרות.

כמו למשל בדוגמא: 'בנקודת הזמן הזו'.
כמובן, לא ממש טעות להתבטא כך ואף יש לזה גיבוי כלשהו באחד המילונים שהזכרתי לעיל.
אבל מה רע באמירה 'בשלב הנוכחי'? או 'בימינו'? או 'בזמן זה'? או 'בעת הזו'? או אפילו 'עכשיו', 'כעת', 'בינתיים', (ואפילו אציע את האפשרות שממש לא מוצאת חן בעיניי – 'לעת עתה').

או למשל בדוגמא: 'להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.'
הערת אגב – קיצור המילה 'אל' לאות ל' לפעמים יכול לבלבל, בעיקר בכתב. כמו למשל בין מילת השאלה 'לָמָה' (לשם מה? לאיזו תכלית?) לבין השאלה 'לְמָה' שקוצרה מ-'אל מה'.
אך בעניין הנקודות – על המפה, מקומות מיושבים בהחלט מסומנים בנקודות. ועַם כמו שלנו, חלק ניכר ממנו עובר שלב התפתחותי-אישי תוך-כדי שירות בצה"ל, ועם זה – אף ניווט יתכן, מן הסתם מאמץ מונחים צה"ליים בשפת הדיבור.
אבל גם זו מעין עצלות לשונית. היות והדוגמא לעיל יכולה הייתה לומר 'להגיע ממקום אל מקום', או להשתמש ממש בסוגי ההתיישבות הנפוצים – כפר, עיר, עיירה, קיבוץ.

היבט נוסף של ההידבקות אל המילה הזו, מתבטא בהקטנה (לא רק של אוצר מילים). אכן, כפי שאמרתי, במפה המקומות מסומנים בנקודות. אבל הנקודה שבסוף המשפט קטנה יותר אפילו מפסיק. כך שאם מתייחסים אל מקום שלם, כגון בניין מסוים, עיר, חבל ארץ, כאל נקודה, למעשה – מפחיתים מהחשיבות שלו בכך שמקטינים אותו אל נקודה בלבד.

על כן אני ממליצה, בכל פעם שנקודה עולה על הדעת, למה לא לתרגל את המחשבה ולאתגר את הזיכרון ולשאול – האם אי אפשר לומר את הדברים אחרת? ואולי אף להבהיר יותר את הכוונה?

הוגש כחומר למחשבה וכשאלה – מה דעתכם?
L

רגעי עברית

ההמממ…

אם היה זה רחוב פרטי, בו גר אדם יחיד, הייתי מבינה. אבל היות והשלט הזה הוצב ברחוב מגורים רגיל, לא ממש הבנתי… הרי הרחוב הזה, כרחובות רבים אחרים, אף ידע קבוצות שלמות של הולכי רגל מתהלכים יחד…
L

רגעים מיוחדים

רגעי חיים ישראליים

פעם, מזמן, בבלוג הראשון שלי, נהגתי להעלות אליו רגעי מילים. בבלוג הנוכחי שלי, המכוון בחלקו אל אזרחי העולם הגדול, התבטאה התנגדות מסוימת לפוסטים הלא מתורגמים שלי. לכן אני משתדלת להמעיט בהם.

מה שאומר כי חסרה לי האפשרות להתייחס אל שפת-עבר. ומדי פעם עולה בי הצורך להתייחס אליה.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לפתוח בלוג נוסף, בו אכתוב רק בעברית, אם כי יתכן שלא רק על העברית. אולי אפילו על ארצנו הקטנטונת.
אך בתור התחלה – זו בדיוק הכוונה שלי ומטרת הבלוג החדש: להתייחס אל העברית בעיקר.

אצהיר מראש – אני לא בלשנית (!). בהחלט יש כאלו המכירים את העברית טוב ממני (בהרבה!). אך יש גם אחרים, המכירים אותה טוב פחות.

אני לא מצפה לריבוי פוסטים ו/או קוראים, היות ואני לא חברה ברשת חברתית כלשהי ואין לי שום כוונה להצטרף אל אף אחת מהללו. אבל באופן אנוכי למדי, אני מרגישה צורך כזה, היות ולצערי הרב, נדמה לי כי העברית זקוקה להחייאה מחדש.
למול שלל התבטאויות בכל מקום, המשכיחות את השפה האמיתית, ההופכות את העברית המדוברת למלאכותית-מה, בשנה-שנתיים האחרונות אני מנסה להזכיר לעצמי את העברית שלימדו אותי (לא באופן מקצועי, עליי לציין, היות והמורה ללשון בביה"ס התיכון שלי הייתה מורה איומה ונוראה, יהירה ומלאה כל כך בעצמה, עד כי לתלמידים ולשפה לא היו מקומות ממשיים בחייה).

ובכל מובן ואופן אני מזמינה בזאת את כל מי שרוצה להיזכר בעברית, ו/או להזכיר אותה – בואו נשב יחד ונשחק במילים, ניזכר ונזכיר, ובזה נכיר את שפתנו המורכבת מחדש. ואני מאחלת ומייחלת הצלחה לכולנו.
L

נ.ב., כל מי שמגיע לכאן, מוזמן לבקר גם בבלוג הראשי שלי – רגעי חיים.