אכן תם, נשלם, נסגר בגדר חדשה, ננעל ונחתם כל המתחם. אבל-ברם-אולם, כאשר עוד ניתן היה להיכנס לשם חופשי, ניצלתי את האפשרות לצלם את המבנה מהחזית:

לא היה שם עדיין אפילו השלט 'מקלט ציבורי' (זה צץ מאוחר יותר, על הדלת הימנית. לאחרונה צץ שלט זהה גם מאחור. וגם זו תהייה – אם המקלטים הללו 'ציבוריים', למה נעולים על מנעול ובריח?). וכמומחש בתמונה, לא היה שם שום שלט אחר. מה מטרת המבנה ומה ייעודו אפשר היה רק לנחש. אם כי הצבעים הדומים לבניין ממול, סיפקו רמז:

המבנה האחרון ניצב מול המבנה הראשון, אולי באלכסון קמעה, במרחק מטרים ספורים. המבנה הזה וותיק יותר, התחדש לפני מספר שנים בצבעיו הנוכחיים. זה בית-ספר. בין אם יסודי או תיכון – אין לי איך לדעת.

אני מתארת לעצמי שהמבנה הנוסף, שכאמור – נסגר וננעל באותו מתחם, יהיה חלק מבית הספר הזה. מכיון שכך, לא ממש הבנתי: למה הציור התפרס על פני גב המבנה, הפונה אל הגן הציבורי…
L

ובכן, הכל נקי, הגדר נעלמה (בטרם הותקנה גדר חדשה) ויש תוצאות:

בחלק התחתון:

(ההמממ… לפתע-פתאום, ומשום-מה, הקטע החוּם למעלה משמאל נראה לי כמעט כמו גופה… הערה לעצמי: היום, לכשאצא, אולי כדאי שאעיף מבט בוחן יותר, לבדוק מה זה בדיוק).

שחקן הכדורסל זכה בכפות רגליים:

והכיתוב, שטרם הצלחתי לצלם עד כה, יצא ברור (ליד שחקנית הטניס):

גם פה אני לא משוכנעת לגבי המסר… מה זה אמור להביע? לנחם את מי שלא מצליח לעוף? מה זה בכלל 'לעוף' בשפתם?
מעבר לכל, שני הכיתובים מובאים במרכאות… הייתי חושבת שאם אלו ציטוטים, היו מציינים מה ומי היו המקור… אבל אולי אין לזה חשיבות בעולמנו?
מסתבר שעדיין יש לי תהיות…
L