אכן תם, נשלם, נסגר בגדר חדשה, ננעל ונחתם כל המתחם. אבל-ברם-אולם, כאשר עוד ניתן היה להיכנס לשם חופשי, ניצלתי את האפשרות לצלם את המבנה מהחזית:

לא היה שם עדיין אפילו השלט 'מקלט ציבורי' (זה צץ מאוחר יותר, על הדלת הימנית. לאחרונה צץ שלט זהה גם מאחור. וגם זו תהייה – אם המקלטים הללו 'ציבוריים', למה נעולים על מנעול ובריח?). וכמומחש בתמונה, לא היה שם שום שלט אחר. מה מטרת המבנה ומה ייעודו אפשר היה רק לנחש. אם כי הצבעים הדומים לבניין ממול, סיפקו רמז:

המבנה האחרון ניצב מול המבנה הראשון, אולי באלכסון קמעה, במרחק מטרים ספורים. המבנה הזה וותיק יותר, התחדש לפני מספר שנים בצבעיו הנוכחיים. זה בית-ספר. בין אם יסודי או תיכון – אין לי איך לדעת.

אני מתארת לעצמי שהמבנה הנוסף, שכאמור – נסגר וננעל באותו מתחם, יהיה חלק מבית הספר הזה. מכיון שכך, לא ממש הבנתי: למה הציור התפרס על פני גב המבנה, הפונה אל הגן הציבורי…
L

ובכן, הכל נקי, הגדר נעלמה (בטרם הותקנה גדר חדשה) ויש תוצאות:

בחלק התחתון:

(ההמממ… לפתע-פתאום, ומשום-מה, הקטע החוּם למעלה משמאל נראה לי כמעט כמו גופה… הערה לעצמי: היום, לכשאצא, אולי כדאי שאעיף מבט בוחן יותר, לבדוק מה זה בדיוק).

שחקן הכדורסל זכה בכפות רגליים:

והכיתוב, שטרם הצלחתי לצלם עד כה, יצא ברור (ליד שחקנית הטניס):

גם פה אני לא משוכנעת לגבי המסר… מה זה אמור להביע? לנחם את מי שלא מצליח לעוף? מה זה בכלל 'לעוף' בשפתם?
מעבר לכל, שני הכיתובים מובאים במרכאות… הייתי חושבת שאם אלו ציטוטים, היו מציינים מה ומי היו המקור… אבל אולי אין לזה חשיבות בעולמנו?
מסתבר שעדיין יש לי תהיות…
L

לפתע שמתי לב שגם קיר הצד מצויר. למרות הגדר שהייתה שם, הצלחתי לצלם בין הסורגים את התמונה לעיל.
כמו גם את הפינה:

זה רק הציור השני שראיתי גולש מעבר לפינה. אולי בגלל זה עדיין נדמה לי שזה מיוחד ומעניין. גם אם אני עדיין תוהה לגבי מה שנראה כברושים מיניאטוריים…
L

כותרת משנה – סיפורו של ציור, פרק שלישי:

טרדות שונות מנעו ממני מלהרים ראש ולהעיף מבט כמעט עד יום העצמאות. והנה… כבר אמרתי מהפך בעבר? אולי הראשון בטל לעומת השני, הרדיקלי יותר:

ונוסף כיתוב:

שהשתנה בהמשך מבחינת הצבע, לא העברית, לצערי…
לוקח? כבר הערתי על זה…

חוץ מזה, המסר הזה נראה לי לא חינוכי. מישהי שהכרתי פעם אמרה לי שעודדה את הילדים שלה, בעודם צעירים, לנסות להגיע אל הכוכבים כדי ש-אולי ינחתו על הירח (באנגלית זה נשמע טוב יותר). אם כי הרעיון שלה גם חיובי וגם מעודד לשאיפות. פה, רוח הדברים נדמית לי נושבת יותר לכיוון סיכונים. כלומר – תעז להחטיא בכדי לקלוע. הסתכן בהחמצה, כי לא תקלע אל הסל אם לא תנסה. נדמה לי שכל תוכניות הטלוויזיה לזהירות בדרכים בוטלו בשלב כלשהו. עידוד לסיכון כמו זה, בלי משהו מאזן מהצד השני, עלול להרחיב את מעגל הסיכונים…
L

ורק בגלל שסוף-סוף הצלחתי, הנה עוד תמונה שלא ממש קשורה לפוסט, אבל סוגרת פינה:

למרות הביקורת שלי, אגיד לזכות הצייר כי יש לו כשרון לצייר בני אדם, לדעתי ולטעמי.

כותרת משנה – סיפורו של ציור, פרק שני:

ככה זה נראה, בכללותו, ביום ראשון ה-2 לאפריל הש"ז:

גם בחלק העליון חלו שינויים במשך אותו שבוע, ועד יום שישי כבר נעלמו הפיגומים. ונוספו פרטים. מימין:

לצערי, לצייר יש שריטה (פֵטִיש?) של כפות רגליים. נדמה לי ששחקן יתקשה לשחק כדורסל ללא כפות…

ומשמאל:

ובכן, לתחושתי האישית, נכון – שחקני כדורסל נוטים להיות גבוהים (אפילו עד מאד). אבל פי 3 מברוש? לא מוגזם קמעה?

זהו זה, בינתיים. עדיין ההמשך יבוא… ואולי אצליח לצלם ברורות את הדמות היושבת על הכדור.*
L

* התחלתי לתעד את הציור בתחילת אפריל, כאמור. עד לרגע כתיבת שורות אלו, כלומר יום-יומיים לפני הפרסום – עדיין לא הצלחתי לצלם את הדמות הזו בתמונה ברורה. משום מה דווקא איתה המצלמה מסרבת לתפקד כראוי. שאר התמונות (–/+) כרגיל…

כותרת משנה – סיפורו של ציור, פרק ראשון:

בהמשך ל'פרולוג', בחלקו התחתון של הציור חל מהפך. את חלקו, לצערי, החמצתי.
את התמונות הראשונות צלמתי ביום ראשון, ה-2 לאפריל הש"ז. אחת מאלו העליתי ב'פרולוג' לעיל.
עברתי שם שוב בהמשך אותו שבוע (ביום רביעי או חמישי) ולא צילמתי, היות והסתובבו שם אנשים קשורים. אבל בציור עצמו כבר חל שינוי. את האישה כיסה מלבן אנכי. נדמה לי שהרקע שלו היה צהוב ועליו כל מני קשקושים מקושקשים בלי שום היגיון או הֶקְשֵׁר.

והנה, הזדמנתי שוב ביום שישי של אותו שבוע (9/4/21) ולא נותרה אישה…

חבל רק שהשאירו שם את הרגליים הקטועות (ומקוטעות עוד יותר, בהיעדר שאר האישה).
ובחצי השני של הציור:

גם פה, כמו גם בחלק הימני, צצו לפתע פרחים בשוליים. תוספת נחמדה.

ההמשך יבוא
L

הציור הזה צץ פתאום בגן הציבורי. מן הסתם ברור ומובן מאליו כי זה תהליך בהתהוות, כפי שניכר מפחית הצבע והפיגומים למעלה. אבל-ברם-אולם…

לאישה הצעירה והנאווה אין כפות רגליים (?!?). לפי הציור של הרגל המונפת, ובכן, עדיף שלא להכביר מילים.

ושוב אני מוצאת את עצמי שואלת – מי חשב שזה רעיון טוב, להתחיל לצייר, להפסיק באמצע ולשכוח את הכפות? במיוחד שבגן הזה מרבים לבקר ילדים (!!).
נכון, אין לי מושג אם ילדים שמים לב לציורים של מבוגרים ועוד בצבעוניות מעודנת. בכל-זאת…

ועוד הערה – צילמתי את הציור הזה ביום ראשון האחרון. הציור עדיין שם, עדיין לא מושלם. עדיין באמצע… למה לא ממהרים להשלים אותה?

L התוהה
והמחכה בקוצר רוח להשלמת המלאכה, כדי להביא את התוצר הסופי אל הבלוג הראשי.