* כנראה שלא היה/הווה/יהיה תקף בתל-אביב

האם זה אפשרי? ובכן, יתכן שדווקא כן (אם כי, כאמור – לא בתל-אביב).

היסטוריה עתיקה – לפני עשורים השתמשתי ב'רצפז פלוס', נוזל השטיפה לרצפה. וזה עבד נהדר. גם ניקה וגם דחה.
אבל-ברם-אולם, משעברתי אל הדירה הנוכחית שלי גיליתי, לתדהמתי המוחלטת, כי הרצפה פה לא סובלת מים. ניקיון שלה בנוזלים לא מנקה אותה. להיפך. חברה שהייתה לי בזמנו ייעצה לי להשתמש במטליות לחות לשטיפת רצפה. ואכן – זה עובד. מנקה. ואפילו גם נראה נקי.
אך בזמנו, לא היו מטליות כאלו של 'רצפז פלוס'…

בקיץ שעבר סבלנו באזור הזה ממכה של תיקנים, מגיפה של ממש, בגלל שחברת המים פתחה את הרחוב והחליפה את הצנרת. אין לי מילים לתאר (על כן לא אנסה כלל) את גודל גועל הנפש. לכן הקיץ (מהיותי פוסט-טראומתית מהקיץ שעבר), החלטתי לנקוט צעדים שכנגד. וכבר ביוני, שמחתי מאד למצוא בסופר 'רצפז פלוס' בדמות מטליות לחות לרצפה. ומיד אימצתי. (אם כי בסופו של דבר הסתייגתי. ממש לא מומלץ. אבל בזמנו,…)

…חשבתי שדי לי בזה. אם כי, כמובן, טעיתי.
באחד הלילות, למרות שממש באותו בוקר שטפתי ב'פלוס', נכנס הביתה הג'וק הראשון של הקיץ. לאחר שבריר-שנייה של הלם מוחלט, זינקתי אל המטבח להביא את ה'רייד' הנאמן.

אבל רק רגע. כי יש לי מספר מילים להכביר על ה'רייד'. ברגע שזה יצא אל השוק ניסיתי אותו. וגיליתי ש-א) הריח של המוצר הזה מעט נסבל יותר מהשאר; ו-ב) כהבטחתם – למרות שלא ריססתי בו משטחים כפי שהמליצו, רק את הג'וקים עצמם שהעזו להיכנס לפה, עדיין – בדרך כלל זה עבד. חיסלתי ג'וק כל חצי שנה. כלומר – עד לקיץ האחרון. בגלל המכה שהזכרתי לעיל…

בכל מקרה, באותו לילה זינקתי אל המטבח להביא את ה'רייד' הנאמן. עד שחזרתי – הג'וק נעלם. התיישבתי במתח, פניקה, היסטריה ולחץ, שלחתי מבטים לכל עבר, הקשבתי לכל רחש. לא יכולתי להירגע. ממש כמו זקיף על המשמר. לאן הג'וק נעלם?

אמנם שאלתי את עצמי – באם לסגור את דלת המרפסת (אותה השארתי פתוחה, סומכת על ה'פלוס', בשאיפה למעט יותר אוויר לנשימה). ועניתי לי כי הג'וק כבר נכנס, אם כך מה הטעם לסגור עכשיו?

לפתע שמעתי רחשים מהמרפסת. בו זמנית: גם הסקתי כי ה'פלוס' כנראה עבד וכי הג'וק ניסה למצוא את דרכו חזרה החוצה (ואיחלתי לו הצלחה); וגם זינקתי לסגור את דלת המרפסת. אך עדיין לא יכולתי להירגע. ובדיעבד מסתבר שבצדק. היות והג'וק החצוף לא הצליח לצאת, וחזר אל החדר מתחת לדלת (ולמה זה מחריד יותר – אין לי מושג. אבל אכן – מחריד יותר מאשר דרך הדלת פתוחה).
בתמורה למאמציו הג'וק הזה זכה למנה נכבדת מה'רייד' הנאמן. משזה נגמר, חיכיתי עד הבוקר. עם בוא האור שלפתי את הסנו 'רב קוטל'.

בשנה שעברה, עם המכה הלא כתובה, בסופו של דבר התקשרתי אל המוקד העירוני לבדוק באם יוכלו לעזור. והתברר כי אכן, אפשר לבקש מהם הדברה (מבחוץ). תוך כדי שיחה עם הבחורה המאד נחמדה במוקד, סיפרה לי על מוצר חדש, ששמעה כי ממש עובד. לבסוף החלטתי כי כנראה שהתכוונה אל ה'רב-קוטל'. ומאז יש לי גם את זה בבית, אם כי אני לא משתמשת בו לחיסול אלו שמצליחים להיכנס. לזה יש לי את ה'רייד'.

אך אם לחזור אל אותו בוקר, שלפתי את ה'רב קוטל' ועברתי וריססתי כל חור וחריץ שידעתי שיש בדירה. כולל פס על רצפת המרפסת לרוחב הדלת. וחשבתי שפטרתי את הבעיה.

אבל… כעבור בערך בדיוק (באמת, כמעט בול) עשרים וארבע שעות, שוב דלת המרפסת פתוחה והנה, למרות שכבר החלה לזרוח השמש, ג'וק שני נכנס אל החדר, כמעט בדיוק-בול באותו מסלול של הג'וק הראשון. כאילו לא עשיתי כלום עד כה. ואגב – בכלל לא נראה שהזיז לו הפס על הרצפה! אותו חצה בהצלחה.
כמובן, גם ג'וק זה זכה למנה נדיבה של 'רייד' (ליתר דיוק – שני אלו גרמו לחיסול המיכל מהשנה שעברה). אבל אין לי מושג מה קרה לו. באור היום המלא ניסיתי למצוא את גווייתו ולא הצלחתי… אך, כמובן, שעברתי על הדירה פעם נוספת ומצאתי חריץ חדש, אליו לא הייתי מודעת. וגם אותו ריססתי ב'רב-קוטל' (אם כי הפסקתי עם הפס על הרצפה).

בחלוף כשלושה שבועות, קמתי באמצע הלילה כדי ללכת לשירותים. ואפופת שינה כפי שהייתי, עדיין הצלחתי לקלוט כי לא נכנסתי לשם לבד…
עד היום אני לא לגמרי מסוגלת להבין איך הצלחתי לדאוג תחילה לעניינים, די בשקט-שלווה-ונחת (כנראה עדיין כחולמת) ואיך, לכשסיימתי, ניגשתי (עדיין בשקט-שלווה-ונחת) אל ה'רייד' (החדש), הממתין ב'היכון' על הרצפה, באמצע חדר השינה. לקחתי אותו, חזרתי אל המקום האחרון בו ראיתי את הג'וק והתזתי קצרות לכיוונו הכללי המשוער. פעמיים.
לחזור לישון אמנם לא הצלחתי באותו לילה. אם כי לשמחתי (למרות הגועל) עם אור הבוקר אכן מצאתי את הגווייה. ופיניתי.

אבל אני מהססת לקרוא לו 'הג'וק השלישי'. יש לי הרגשה, מאד לא נוחה, שאי-אילו מהם לא מתים מה'רייד' אלא שוקעים בתרדמת, וחוזרים לחיים לאחר זמן-מה. ולתחושתי (המאד-לא-נוחה) השני, אותו לא מצאתי כדי לסלק, היה גם השלישי (כי מי שמע על שתי התזות קצרות לכיוונו הכללי שהצליחו לחסל? והרי זה אומר כי חייב היה להיות מת-למחצה מלכתחילה, לא?).

והנה, הגיע לילה נוסף בו שמעתי לפתע רחשים משונים. מאד בלתי צפויים. ממש בדיוק ברגע בו לקחתי את ה'רייד' ליד, ב'היכון', צץ הג'וק. וגם אותו מצאתי לאור היום על הגב. אבל למודת ניסיון, ריססתי אותו שוב. והחצוף אכן התגלה כעדיין בחיים (בערך). כך שאולי באמת הללו שוקעים בתרדמת בלבד.
ולא רק זה אלא אף עברו אבולוציה ולמדו איך להתהפך חזרה (וזה הכי מפחיד. בכל מקום שקראתי עליהם תמיד נכתב כי אין להם את היכולת הזו!).

אבל בין אם היו אלו שלושה או ארבעה, הללו עזרו לי לגלות את המתכון:

שטיפה ב'רצפז פלוס' (בהסתייגות! ראו את הנ.ב. להלן), קטילה ב'רייד' (כפי שעשיתי), וחידוש ריסוס ה'רב-קוטל' את כל החורים/חריצים פנימה/החוצה אל/ומ-הדירה, לאחר כל ניקיון שבועי.
זה השילוש החדש.

וזהו. הגשתי לשירות הציבור.
L

נ.ב. ראשון: ההסתייגות – המטליות הלחות של ה'פלוס' פחות מוצלחות מהנוזל שאני זוכרת. הנוזל אכן ניקה בלי בעיות ואף דחה ג'וקים, כפי שכבר ציינתי. המטליות לא טובות, מותירות מעיין דבק כלשהו אחריהן. כך שאני ממליצה רק על הנוזל, לא המטליות. זה ממש הרס לי את המטאטא! אבל במעט מזל מצאתי מטאטא פרה (משוגע למדי) במבצע אצל רמי לוי…

נ.ב. שני: יתכן ועוזר לעניין להשאיר את הגווייה האחרונה במקומה. עדיין לא פיניתי את הג'וק האחרון. אין לי מושג אם זה באמת עוזר, אך בכל מקרה – עובדה, שהשארתי אותו במקומו.
יתכן ועוד עוזר גם להשאיר את הרייד על הרצפה ליד הדלת, עם הפיה כלפי חוץ.

וזהו. עכשיו סיימתי באמת.
יום טוב.

אבל, נ.ב. שלישי: המאורעות לעיל התרחשו בסוף-יולי-תחילת-אוגוסט. מאז לא ראיתי עוד ג'וק. אולם במחשבה השמונת'אלפים, עלה בדעתי כי יתכן ומי מהשכנים גילה, כמוני, שאפשר להזמין הדברה מהעירייה…